תפקידו החיוני של שריר מותן-כסל - פסואס
אין כמעט תנועות שאנו מבצעים בחיים או במהלך פעילות גופנית שאינן כוללות את הפסואס. לימוד האנטומיה והפונקציה של שריר זה יכול לעזור לנו להבין כיצד הגוף פועל ואף לספק תובנות למקורן של בעיות גב, ירך או עמוד שדרה שאתם עשויים לחוות.
הפסואס (מותן-כסל) הוא שריר קריטי ליציבה, להליכה ולחופש תנועתי, אך כאשר הוא נמצא בכיווץ כרוני הוא עלול לגרום לכאבים בגב התחתון, חוסר איזון באגן, הקרנה לרגליים, והגבלה בנשימה בשביל הקשר הרקמתי שלו לסרעפת.
מפתיע, אך מכל השרירים שיש לנו בגוף, ישנם רק 4 שרירים שמחברים את הזרועות והרגליים לעמוד השדרה:
הלטיסימוס דורסי (Latissimus Dorsi) – שריר רחב וגדול בגב העליון, מחבר את הזרועות לעמוד השדרה –
(Latissimus Dorsi)
ו- 3 שרירים שמחברים את הרגליים לעמוד השדרה:
הגלוטאוס מקסימוס
הפיריפורמיס
הפסואס
מבין השרירים הללו, הפסואס הוא השריר החשוב ביותר בשל שלוש סיבות עיקריות:
1. הפסואס שומר עלינו זקופים
בני האדם הם יצורים מיוחדים ממספר סיבות. בראש ובראשונה – הם הולכים על שתיים. בין השאר הודות למבנה של עמוד השדרה והקימורים שלו. הקשת המותנית היא אחת החשובות שבהן. הקימור הזה מאפשר לנו לעמוד וללכת זקופים, כיוון שהוא נושא ומעביר את משקל הגו והראש שמעליו למטה אל האגן והרגליים.
הפסואס הוא למעשה השריר היחיד שמחבר את עמוד השדרה עם הרגליים דרך האגן!
כאשר אנחנו עומדים על שתי רגלינו ועמוד השדרה אנכי, הפסואס (שמשמעותו ביוונית: מותן) חוצה את קו האגן ומושך את חוליות המותנית קדימה ולמטה, וכך יוצר את הקימור החשוב כל כך, את הקשת הגבית.
2. הפסואס הוא "שריר ההליכה"
כל צעד מוצלח שאנו עושים בעת הליכה מתחיל בפעולה מוצלחת של הפסואס. כאשר רגל אחת קדימה והגוף נע נכון במרחב, המוח מפעיל את הפסואס כדי להניע את הרגל האחורית קדימה וליצור תנועה מחזורית. אמנם שרירים רבים משתתפים בתהליך ההליכה, אך דפוסי הליכה וריצה טובים תמיד מתחילים בפסואס מתוזמן ויעיל.
3. הפסואס עוזר לנו להגיב למצבים טראומתיים
כאשר הגוף מגיב לסכנה, אינסטינקטים של "הלחם או ברח" מופעלים, ותמיד מעורבים בהם הפסואס. בין אם אנו מתכנסים לתנוחת עובר (רפלקס האור האדום) או מתחילים לברוח בריצה מהירה (רפלקס האור הירוק,) הפסואס הוא חלק בלתי נפרד מתגובות אלו בשל אורכו, ובשל העובדה שהוא מתחיל מאחור ועובר קדימה אל פנים-מפרק-הירך.
4. חיבור עמוק לנשימה
שריר הפסואס מחובר ישירות לסרעפת דרך רקמת החיבור (הפאציה) המשותפת להם, ובכך יוצר קשר הדוק בין תנועתיות עמוד השדרה, היציבה ונשימה. בעת נשימה עמוקה, במיוחד בשאיפה, הסרעפת מתכווצת ויורדת כלפי מטה, מה שגורם לשינוי במתח שרירי הפסואס ומשפיע על היציבות של עמוד השדרה והאגן. הקשר הזה מדגיש את תפקידו של הפסואס לא רק בהליכה וביציבה אלא גם בהשפעה על דפוסי הנשימה, שכן תפקוד לא תקין של הפסואס יכול להגביל את תנועת הסרעפת ולהשפיע על איכות הנשימה, במיוחד במצבי לחץ או מתח כרוני . זה עלול לגרום לתחושת לחץ בחזה, נשימה שטחית ועייפות.
השפעת כיווץ כרוני של שרירי מותן-כסל על תפקוד הרגליים
כיווץ כרוני של שרירי מותן -כסל משפיע ישירות על תפקוד הרגליים, כיוון שהם מהווים את החיבור המרכזי בין עמוד השדרה לרגליים. כאשר שרירים אלו מקוצרים, התנועה של הירך הופכת מוגבלת, מה שמוביל לפגיעה בטווחי התנועה של הרגליים, לקושי בהרמת הרגל קדימה ולירידה ביכולת ליישר את הירך אחורה (Extension). כתוצאה מכך, ההליכה נעשית מאומצת יותר, התנועה פחות זורמת, ושרירים אחרים נדרשים לפצות על חוסר הגמישות, מה שעלול לגרום לעומס מיותר ולכאבים בברכיים, בירך ובקרסול.
ההשפעה כאשר צד אחד מכווץ יותר מהשני
כאשר שריר מותן-כסל בצד אחד של הגוף מכווץ יותר מהשני, הדבר מוביל לחוסר סימטריה בתנועת האגן ובהליכה. צד אחד של האגן עשוי להימשך קדימה, מה שיוצר חוסר איזון בין הרגליים – רגל אחת עשויה להרגיש "קצרה" יותר והשנייה "ארוכה" יותר, אף על פי שהאורך הפיזי שלהן זהה. מצב זה עלול לגרום להליכה לא מאוזנת, כאבים בירך או בברך של הצד המקוצר, וללחץ מוגבר על עמוד השדרה התחתון.
במצב כרוני, חוסר האיזון הזה יכול להשפיע על שיווי המשקל, להגדיל את הסיכון לנפילות ולגרום לשינויים בתנועה שמתבטאים גם בכאב מוקרן לאורך הרגליים (כגון הקרנה לאורך עצב האישיאס).
באמצעות תרגול סומטי ניתן לשחרר את חוסר האיזון, להחזיר את השליטה התחושתית -מוטורית, ולאפשר לרגליים לנוע בחופשיות וללא מאמץ.
שריר הפסואס אינו יכול להשתחרר באופן יעיל אלא אם המוח נותן לו פקודת שחרור יזומה !
שכן הוא נשלט ישירות על ידי מערכת העצבים המרכזית. פנדיקולציה, תהליך ייחודי שמשלב מודעות תחושתית ותנועה איטית ומבוקרת, היא השיטה היחידה שמלמדת את המוח לשחרר באופן מודע את המתח הכרוני שנוצר בשרירי הפסואס. לכן חשוב לדעת שמתיחות פסיביות, כפי שמומלצות במתודות רבות, מפעילות כוח חיצוני על השריר אך אינן משנות את דפוסי השליטה העצבית במוח.
מתיחות עשויות להוביל להקלה זמנית, אך הן אינן מחדשות את הקשר בין המוח לשריר ואינן פותרות את הבעיה הבסיסית של מתח כרוני שנגרם כתוצאה מהסתגלות למתח (שִׁכְּחָה חוּשִׁית-מוֹטוֹרִׁית).
רק באמצעות פנדיקולציה ניתן לְּלַמֵּד ולהעיר מחדש את המוח לשחרר את הפסואס ולשפר את תפקודו באופן עמוק וארוך טווח.
איריס בר לב ● המרכז הישראלי לחינוך לתנועה סומטית© ● CSE מחנכת ומטפלת
http://i-somatic.com/ ● 052-3484-047 ● [email protected]